ידע הוא כוח והידע הוא ממש כלי עבודה במקרה הזה . אם תלמדי על ההתמודדויות שעבור רוב האנשים זה השלב שבו הם עוצרים, יהיו לך הכלים לזהות את המלכודות האלה, לעבור אותן ולהמשיך אל היעד שלך.

לאורך כל התהליך משלב הכתיבה ועד לביצוע תחווי פקפוק עצמי ותחושה שזה לא מספיק טוב וזה יגיע בכל מני צורות. למשל:

• 1. תתחילי ליצור ולכתוב ותגלי שתוך כדי כתיבה את לא מספיק רהוטה כמו שהיית רוצה או שתרגישי שהנושאים מתבלבלים לך ואת לא יודעת איך לסדר אותם כך שההרצאה תהיה זורמת. מיד כשזה קורה פחד הקהל נכנס לתמונה וגורם לנו לעצור. 
• זכרי שמאחורי כל הרצאה טובה יש שעות עבודה רבות, טיוטות ושכתובים. כל עוד תמשיכי את בדרך הנכונה.
• 2. זה באמת מפחיד לצאת לאור עם הרצאה שלך. את נתונה לביקורת של אחרים והפחד מכישלון חזק כל כך. חשבת פעם מה ההבדל בינך לבין מי שעושה את זה? סביר להניח שהם לא יותר חכמים ממך, מעניינים ממך וכשרוניים ממך. ההבדל היחיד הוא שהיה להם האומץ לעשות את זה. נניח שתצלחי את שלב הכתיבה די בקלות. בפעם הראשונה שתעמדי מול אנשים עם ההרצאה שלך, היא כנראה לא תהיה מושלמת. האכזבה כל כך גדולה שכבר לא נשארים לנו משאבים מנטאליים לנסות להרצאה השניה. נדמה לנו שאם ראו אותנו 15 איש או אפילו 300 איש ולא היינו מספיק טובים, זה סוף העולם ונהרסה לנו הקריירה. 
• זכרי, את תצליחי להרגיש בנוח לדבר מול אנשים ככל שתעשי את זה יותר. לכן חשוב לתרגל ולעשות חזרות וכשתגיעי לקהל בפעם הראשונה נתחי מה לא עבד וממה את לא מרוצה ושפרי לפעם הבאה. ככה ענייני, בלי שיפוטיות וביקורת עצמית.
• 3. לעיתים אנחנו כל כך רוצים לשדר ביטחון שיכסה על הלחץ, החרדה והתתרגשות שקורה לנו בדיוק ההיפך. אנחנו משדרים ריחוק וחוסר אותנטיות וזה פוגם בהרצאה וביכולת של אנשים להתחבר אלינו. אנחנו נוטים לחשוב שיש איזו פרסונה בימתית שהיא גרסה משודרגת של עצמנו שאנחנו צריכים להגיע אליה מיד בהרצאה הראשונה שלנו. 
• זכרי, מי שיבוא לשמוע אותך יבוא לשמוע אותך. במלוא מובן המילה. תהיי את וזו לא קלישאה. שתפי בהתרגשות ושזו ההרצאה הראשונה. אנשים יתחברו אלייך ומהרצאה להרצאה תצברי יותר ביטחון ותיבנה הפרסונה שלך על הבמה כמו שאת חולמת להיות.

כשאת נכנסת לתהליך עם ההבנה העמוקה שלו, תוכלי לזהות כשזה קורה לך ולהבין שמדובר בחלק בלתי נפרד מתהליך היצירה ותמשיכי הלאה.